על אימהות, בנות והפרעות אכילה

שתי האהבות הראשונות והמשמעותיות ביותר שלי היו ספורט ומוסיקה.
אהבתי וחייתי ספורט מגיל שש.. הצטיינתי בספורט.
בעיקר בהתעמלות קרקע ובריצה לרוחק..
כנערה, המשכתי כמובן לכיתת ספורט, ושיחקתי כדורעף.
במקביל פיתחתי את כישרון השירה שלי..
אני באה מבית מאוד מוסיקלי,
ומוסיקה עד היום היא חלק ממי שאני..
באיזשהו שלב, אמא שלי החליטה להפסיק לי את אימוני הספורט.
עד היום היא אומרת שזה היה בגלל שהלחיץ אותה הגוף הגברי שנהיה לי..
הייתי ילדה טום בוי, והיא רצתה שאהיה נשית יותר.
ולא, אין בי כעס עליה בגלל זה.
אמא שלי בצעירותה היתה אישה קרייריסטית יפייפיה שהייתה חייבת לשרוד
בעולם גברי, ואני בטוחה שהיא רצתה את הכי טוב עבורי..
גם האימונים המפרכים, והנסיעות לאימונים היו קשות,
כי גרנו רחוק יחסית ולא הייתה אז תחבורה נגישה..
בעקבות זאת התמסרתי כולי למוסיקה. האהבה הנוספת שלי..
בתקופת התיכון, התחלתי לקבל תשומת לב מהבנים סביבי.
נחשבתי לנערה מפותחת מהרגיל, דבר שגרם לי להיות מופנמת וביישנית יותר.
לא הייתי מודעת לגוף הנשי שלי, ואף על פי שמעולם לא הייתי “שמנה”,
התביישתי ברגליים השריריות שפיתחתי מהתקופה של הכדורעף,
רגליים שהפכו עתה ל”גזעים עבים” מדי לטעמי.
ועל על פי שמשקלי היה תקין לחלוטין, רציתי רגליים רזות יותר.
אז התחלתי לעשות דיאטות. זה היה גם משהו טרנדי בקרב חברותיי.
זה מה שידעתנו, כי זה מה שהיה.
מי שרוצה להיות רזה- – צריכה לעשות דיאטה.
כל הזמן הייתי בדיאטה. כל סוג של דיאטה: דיאטת “לסתום את הפה ולא לאכול”, ספירת קלוריות, נטלתי כדורים משלשלים, ניסיתי את דיאטת מרק הכרוב, ועוד תפריטים אנמיים חסרים במזון. זו הייתה פשוט התעללות.
התעללתי בגוף שלי, התעללתי בעצמי.
כל הזמן התעסקתי עם האוכל. מה מותר ומה אסור.
הייתי חסרת אנרגיה וכל הזמן היה לי חשק למתוק.
הייתי יורדת קצת במשקל ובאיזשהו שלב הייתי נשברת. ואז מתחילה שוב דיאטה חדשה..
העובדה שכל פעם מחדש הייתי נשברת, השפיעה מאוד על הדימוי העצמי שלי.
על דימוי הגוף שלי.
התחלתי ללכת בעיקר עם חצאיות ושמלות כי האמנתי שכך אני מצליחה להסתיר את הרגליים ה”גזעיות” שלי.
לאחר שרותי הצבאי עברתי לגור בתל אביב.
נרשמתי לבית הספר למוסיקה “רימון” שברמת השרון בתקוה להגשים את עצמי כזמרת. זו היתה תקופה קסומה בה למדתי, עבדתי עם מוסיקאים מהשורה הראשונה והופעתי במועדון צוותא.
הכרתי אנשים מעניינים, התאהבתי, התחברתי לחבורת “דומינו גרוס” שאיתם הסתובבתי וביליתי את רוב לילותיי.
אהבתי את התל אביב. (עד היום בכל פעם שאני מגיעה לכניסה של תל אביב שם נמצאת גם הקליניקה שלי, אני מרגישה שהגעתי הביתה, אף על פי שאני גרה בקריות).
בתור תל אביבית מן המנין, התחלתי ללכת לאודישנים, כמו כולם.
באחד מהאודישנים שאליהם הלכתי, ישבו איתי בחדר ההמתנה
נעה תשבי שהיתה אז כוכבת ילדים בתחילת הדרך,
ובנות נוספות, רזות מאוד.
הסתכלתי עליהן, וחשבתי לעצמי שאין סיכוי שאני מתקבלת.
שבטוח יעדיפו מישהי רזה יותר.
נתקפתי חרדה.
פחדתי להיכנס לחדר האודישנים ולקבל תשובה שלילית, ואז קמתי והלכתי. ברחתי.
תחושת האכזבה מעצמי והידיעה שהרסתי הזדמנות,
העצימה את חוסר הביטחון שלי בעצמי וביכולות שלי.
פיתחתי חרדת אודישנים.
אומנם הלכתי לכל אודישן שאליו הוזמנתי.
הייתי מחכה בחדר ההמתנה וזמן קצר לפני שהיה מגיע תורי ,
הייתי בורחת.
לא היה לי אומץ להיכנס.
ידעתי שאני כישרונית, אבל פחדתי שאולי אני לא רזה מספיק.
במקום להתמקד בשירה ולתת את הטוב ביותר, הפחד ניצח ושיתק אותי.
סבלתי מדימוי גוף נמוך וראיתי את עצמי כבחורה נמוכה ומעוותת – אף שלדימוי זה לא היה קשר למציאות .
כך הפסדתי הזדמנויות רבות.
חבריי הקרובים חשבו שיצאתי מדעתי.
הם לא הבינו איך בחורה שנראית טוב לרוב הדעות,
מוכשרת ומלאת יכולות, חווה חוסר ביטחון כזה ומחבלת לעצמה בסיכויים.
בסופו של דבר הפסקתי ללכת לאודישנים והבנתי שאני חייבת לעבוד על הצד הרגשי שלי.
רציתי להרגיש טוב יותר עם הגוף שלי ולא ידעתי איך ומה צריך לעשות.
התהליך הרגשי נמשך זמן לא קצר (ונראה לי שהוא לא ייגמר לעולם),
אבל הדבר הטוב הוא, שבעקבות העבודה הרגשית שעברתי, התחברתי לצד הטיפולי שבי, והרגשתי שאני רוצה לעזור לאנשים שנמצאים במצב דומה.
העולם האקדמי שנחשפתי אליו קסם לי.
אהבתי מאוד ללמוד. אהבתי להיות סטודנטית. גיליתי ידע עצום ומרתק
ונשאבתי לתוכו. זה מה שהוביל אותי לעסוק במה שאני עושה היום.
בלעזור לאנשים להפסיק לעשות דיאטות, ולחיות חיים מלאי שמחה והגשמה.
אני מקווה שאני מעבירה את זה גם לבת שלי..
כאימהות יש לנו כוח עצום על האוצרות שלנו..
יש לנו השפעה עצומה שאנחנו לא מודעות לה מספיק..
הקשר בין אמא ובת הוא חזק.
הרי אנחנו המודל לחיקוי..
איך שאנחנו רואות את עצמנו, מדברות לעצמנו, על עצמנו, על הגוף שלנו,
הילדות שלנו מסתכלות ולומדות..
ואני חושבת שכנשים, יש לנו כברת דרך ארוכה לעשות עם עצמנו,
כדי שלבנות שלנו יהיה קל יותר..
לדעתי ייקח עוד זמן רב עד שהתפיסות הפנימיות העמוקות שלנו ישתנו,
והשינויים לדעתי חייבים להיעשות גם בחברה בכללותה,
אבל עדיין, עם קצת מודעות, אנחנו יכולות למנוע הפרעות אכילה.
איך?
מרוב שאנחנו כאימהות דואגות שהבנות שלנו יפתחו בעיות משקל,
הרבה פעמים אנחנו שולחות מסרים לא נכונים.
גם אני חוטאת הרבה עם הבת שלי אני בטוחה..
הרבה פעמים אנחנו נותנים דגש רב מדי למשקל ולא לבריאות..
אני ממש משתדלת לא להשתמש במילה “שומן”, “שמן”..
אני משתדלת לדבר על “בריא יותר לגוף”,
להדגיש שתזונה נותנת אנרגיה לגוף ולא להתייחס לאוכל כמספרים של קלוריות בלבד..
אנחנו יכולות להיות מודל לחיקוי..
להראות לבנות שלנו כמה אנחנו נהנות מאוכל.
מתזונה מזינה..
לפתח הרגלים בריאים לאכילה נכונה זה גם להכניס את הילדים למטבח..
לתת להם להכין, ליצור, לעזור..
להשתדל לא לדבר על זה שאנחנו “חייבת לרזות”..
“ואיזו בטן שמנה יש לי”..
להשתדל להתייחס לאופי של האנשים ולא למשקל שלהם..
אני מדברת הרבה על תזונה עם הילדים שלי.
על הגוף הנפלא שלנו ועל איך הוא עובד,
ומה הוא צריך לקבל מהאוכל, וכמה הוא תלוי בנו שניתן לו את הטוב ביותר..
אני יוצאת איתם המון לטבע לקטוף, להראות להם מאיפה האוכל שלנו מגיע..
אנחנו מגדלים גינת ירק..
אנחנו המון יחד במטבח,
ואנחנו בית שמחבק המון, נוגע המון, ומדבר אהבה המון..
ועדיין, אני מאוד מקווה שהבת שלי שהיא רק בת 10וחצי,
תפתח דימוי גוף בריא יותר,
כי הסביבה לא תמיד עושה לנו חיים קלים..
נשים היום גדלות בחברה המחנכת לפעול על פי תפיסות והגדרות יופי.
גוף יפה מהווה בסיס להשגת כוח ועוצמה.
מדי יום אני פוגשת נשים שכל רצונן הוא לחזור ל”גוף רזה”,
“למשקל שהיה להן לפני הלידה”..
להופעה החיצונית יש משקל גדול בחיים החברתיים שלנו.
העיסוק במראה החיצוני- כמה אנחנו יפים, כמה אנחנו רזים- מקבל תאוצה הולכת וגוברת ככל שאנחנו הופכים להיות חברה תחרותית יותר, ככל שרמת החיים שלנו גבוהה יותר.
מועדוני ספורט, טכניקות לעיצוב הגוף, שיטות שונות להרזיה מהירה- כל אלו נפוצים יותר ויותר..
נשים מקפידות לעשות פעילות גופנית בעיקר כדי “לשרוף קלוריות”, כדי “להתחטב”, לקבל “גוף של דוגמנית” ולאו דוקה כדי לתחזק את התנועתיות והגמישות של הגוף..
כל העיתונים, ערוצי הטלוויזיה ומודעות הפרסומת משדרים את חשיבות היופי והרזון.
המראה החיצוני של האישה הוא כרטיס הביקור העיקרי שלה (להבדיל מגבר).
נשים היום לומדות שהופעה נאה יכולה לפתוח דלתות, עבודה, בעל, אושר, הצלחה..
החברה מוכרת לנו את הפנטזיה שדרך גוף מושלם יהיו לנו חיים מושלמים..
התייחסות כזו גורמת לנשים לראות את גופן ככלי להשגת דברים טובים בחיים. ואישה המרגישה שעליה להתאים את עצמה למודל חיצוני,
תעשה הכול כדי לשנות את גופה כדי שיתאים לאידיאל העכשווי, כולל ניתוחים.
מה אתם חושבים על הפרעות אכילה?
רוצים לעודד את הילדים שלכם לאכול בריא יותר?
רוצים ללמוד איך לנהל שגרת חיים בריאה?
מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות או להיכנס לקישור לפרטים נוספים..
http://galitshalgi.ravpage.co.il/healthykitchen

לקורס האינטרנטי להכנת גבינות וממרחים טבעוניים ..
לקורס האינטרנטי להכנת קינוחים בריאים ללא סוכר וללא גלוטן במחיר מוזל.
לאכול בריא כל השנה- 3 חוברות PDF ישירות למחשב שלך..